גורמים משפיעים לאילמות סלקטיבית

מדוע הם שותקים?

האטיולוגיה (סיבתיות) היא מורכבת ומגוונת כתופעה עצמה. מכיוון כפי שדובר בהגדרת התופעה, סיבות מגוונות ו"גורמים סיכוניים" יכולים לגרום לאותה תופעה- שתיקה סלקטיבית, נמנה כאן סיבות רקע אחדות שתעזורנה להבין את התופעה, המרתיעה בחוסר היכולת להבין את הילד וסיבת שתיקתו.

חשוב לדעת שבטבעה של התנהגות זו לגרוםלסביבה ל"כעס" לרצון "לשבור את השתיקה בכוח" לחשוב אותה כפרובוקציה מרגיזה, כ"דווקא", כ"עונש" למורה וכו'. יש והיא גורמת לרצון להתעלם ממנה, לרצון להאמין שהיא תופעה חולפת (כשהיא קיימת ומתמשכת כבר מעל לשלושה חודשים לגבי מצבים חברתיים חדשים), שזה האופי של הילד, או של ההורה "גם אני הייתי ביישן", ואפילו תגובה (מוכחת!) של רופאים הרואים בכך הטרדה ודאגה לא מוצדקת מטעם הורים ומחנכים. יש שוב ושוב לציין: כדאי לקחת את התופעה ברצינות!

סיבה והסבר פסיכודינמיים ונוירולוגיים:

הפרעות חרדה

חוקרים עדכניים מהססים אם לכלול את ה"סלקטיב מיוטיזם" כהפרעת חרדה מובהקת ומאובחנת או לתת לה תיוג כהפרעה נפרדת. להורים ומטפלים אין זה משנה הרבה את העובדה שהם חשים את חוסר האונים של הילד לתקשר ולדבר במצבים שחיוני בהם לתקשר, ואת חוסר יכולתם עצמם "לשבור את השתיקה" בעזרת שידולים, פיצויים, איומים ועונשים.

במצבי איום וסכנה מצטמצמות אפשרויות התגובות המידיות למספר קטן ויעיל להתגברות מהירה על מצב מסוכן:

• בריחה

• מלחמה

• קפיאה

• אוטומטיזם של התנהגות רצויה "עד יעבור זעם" ללא שקילת מעשים ורגשות.

ילדים רבים אומדים את ההתקשרות במצבים חדשים, אנשים חדשים או סביבה חברתית חדשה כמפחידים ומאיימים. התגובה השכיחה ביותר – "קפיאה". כל ה"זרימה המוטורית " קופאת, כאילו תקועה. כל "זרימה מוטורית" עלולה להיות לא נכונה, מסוכנת. תגובות נוספות הן בריחה, מניעה (גורם ראשון) הבעה שלילית ועויינות (גורם שלישי), או התעלמות והמשך זרימה של עשייה אוטומטית (גורם רביעי),כשלעיתים התקשורת הלא-מילולית תקינה

גורמי סיכון:

1. גורמי אופי מולדים:

ילדים שנולדו עם גורמי אופי יתר עצורים, פחות קומוניקטיבי, עם יותר חרדות, עם הנטייה לדרישות גבוהות והשגיות של הילד כלפי עצמו.

2. גורמים של מודלים להתנהגות כלפי זרים:

במשפחות בעלי אופי סגור יותר, עם נטייה להסתגרות כלפי זרים, או הורים המדווחים היותם "גם כאלו" בילדות, יותר ביישנים וסגורים.

3.גורמים תרבותים וסביבתיים:

ילדים הגדלים במשפחות מהגרות או מרובות שפות שרמת ההתערות עדיין גורמת לקשיים, אכן נתגלה,

שאחד הגורמים שמבטל סיכון זה הוא פתיחות המשפחה כלפי הצעות תרבות, שפה וחינוך שמציעות מערכות הסביבה.

4.חויות יותר קשות שגרמו לחוסר אונים:

כגון תוקפנות ,אובדן ,איום חמור של גופו ובריאותו שלו עצמו או של הזולת ( יותר נדיר! )

גישה התנהגותית :

כאשר הילד חווה את השתיקה כפתרון לחרדה,לפחד להחשף , לחשוף חוסר ידע, בורות או שפה לקויה , הוא ימשיך ויבחר בשתיקה במצבים כאלו ,עד שהתנהגות זו הופכת יותר ויותר להרגל.

פעמים רבות זוכה הילד ע"י כך לשלייטה במצבים מביכים , תשומת לב מרובה ,התחשבות של הסביבה, גורמים המחזקים אותו שוב ושוב להמלט למקלט השתיקה ...

בעת טיפול יוכל הילד לתרגל צורות תגובות נוספות בצורה מדורגת ב "מנות קטנות" לאזור אומץ להחשף למצבים תקשורתיים שאכן יחשפו אותו בהדרגה לחוסר ודאות שבתקשורת, אך שיאפשרו לו לרכוש את העמדה " אני אעמוד בזה , זה כדאי ! "

יש לציין שליווי בדרך זו דורש מקצועיות , מומחיות וניסיון טיפולי.